אני אף פעם לא יודעת למה לצפות בהתחלה

לפעמים, כמו היום

הקרח קר ממש.

לא משנה כמה פעמים נכנסתי לאמבט הקר קר הזה.

הוא תמיד קר.

לפעמים הוא עוטף אותי בקרירות עוטפת נעימה.

ולפעמים הוא מכה בי בקוצר נשימה אכזר.

אני אף פעם לא יודעת למה לצפות בהתחלה

ולגמרי יודעת למה לצפות בסוף.

כי בהתחלה, זה כמו החיים, שמכים אותנו באופן בלתי צפוי.

ה-7 לאוקטובר היה דוגמא קיצונית לזו אבל גם בחיי היום יום נופלות עלי בכל יום הפתעה אחת או שתיים לפחות, בלתי צפויות.

חלקן טובות וחלקן? ממש לא.

האחריות שלי היא לבנות את הנסיבות כך שתיפולנה עליי כמה שיותר הפתעות טובות.

וכשאלה הרעות מגיעות.

לנשום לתוכן

להרגיע את הגוף

לשחרר את הכתפיים המתוחות

ולשהות.

כמו בקרח.

אני אף פעם לא יודעת מה לצפות כשנכנסת אל הקר קר הזה

אבל אני יודעת מה לעשות עם זה משם.

זו תמונה של קרח מפעם, שגם היה קר ממש. לפחות בהתחלה.