היום השמיני לאתגר Phase 1

היום השמיני לאתגר Phase 1

היא הציגה את המאמץ שמנסה לעשות בתחום מסוים בחייה.

ולא מצליחה.

נכשלת.

שוב ושוב.

ומלקה את עצמה.

והכעס העצמי, השדונית המרושעת שיושבת על כתף ימין,

ולפעמים שמאל,

ולוחשת לה באופן קבוע: "את חסרת מוטיבציה, את פוגעת בעצמך, תפסיקי להיות כל כך עלובה."

ואני מסתכלת עליה מבחוץ,

ורואה אשה,

שהרימה את עצמה אחרי משבר קשה,

ובמקום טוב כל כך בעבודה, עם הילדים, בזוגיות החדשה, בהתפתחות העצמית.

ויש תחום אחד בחיים שלוקח לה יותר זמן להתגבר על האבל,

על המשבר שהיה.

אבל.

על משהו שהיה ואיננו עוד.

שנלקח מאיתנו או שבחרנו לוותר עליו.

אבל הוא חוויה שלילית וקשה, וחיוני וחשוב לשהות בו ולחוות אותו עם כל הטלטלות שלו כדי לאפשר החלמה.

וכשמשקפת לה את המציאות בעיני, היא מסתכלת עליי בתמיהה.

"זו אני?"

לפעמים, כשאנשים נמצאים במקום של צמיחה וגדילה, כל מה שצריך כדי לאפשר המשך הצמיחה הוא פשוט להסיר אבן נגף קטנה.

שנראית ענקית מהמקום בו היא נמצאת.

אבל בעצם, זה רק סיפור פנימי.

ביום השמיני של אתגר Phase 1.

אני מסתכלת לעומק על אבן הנגף שלי.

ומבינה, שזה בכלל לא הצד הבריאותי. אני בכושר מעולה, תזונה טובה, המון הרגלים בריאותיים מצוינים.

זה המקום, שבו אני מפחדת להתחייב.

לקפוץ למים.

בתחום המסוים הזה.

השבוע אזיז את אבן הנגף הזו ומשם, הצמיחה תבוא מעצמה.