היום התשיעי בתוכנית 75 הימים.
אתמול לא התאמנתי
עד מאוחר.
לא תיכננתי היטב את יומי, היו כמה משימות שהסתדרו בשורה אחת אחרי השנייה
ופתאום הגיע הערב
ולא עשיתי דבר.
ועדיין בזכות הדיווח לכם יצאתי לסיבוב הליכה ארוך, מתיחות ותרגילי יציבה.
הכל טוב, יום שמיני הסתיים בהצלחה.
אחד הדברים הכייפים בסיבובים הרגליים האלה, הם הפודקאסטים שאני שומעת.
פודקאסט מוצלח במיוחד שגיליתי לאחרונה הוא של Mel Robbins, שבכל פרק מעלה נושא סופר חשוב ומציעה כלים יישומים למימוש.
הפרק האחרון ששמעתי דיבר על טראומה, על כך שכולנו חווינו טראומה זו או אחרת במשך החיים
וסוחבים אותה לאורך כל השנים
בלי להבין בכלל שאנחנו בטראומה.
ואז, פתאום טריגר לא קשור לדבר, מקפיץ לנו את הפיוז במוח ומעביר אותנו למצב לחימה.
ומשם הטריגרים האלה שלכל אחד מאיתנו יש, שחלקם מניעים פחד והימנעות, חלקם מניעים תגובה תוקפנית לא פרופורציונלית בכלל.
והפתרון?
פשוט.
ראשית, מודעות, לא תמיד נדע מה המקור של הטראומה ועדיין היכולת לשים אצבע על התגובה הלא פרופורציונלית, היא הצעד הראשון לפתרון.
והשני? העברה של ההתנהלות שלנו ממערכת העצבים של "הילחם וברח" למערכת עצבים של "כאן ועכשיו" ע"י פעילות מודעת ונוכחת כאן ועכשיו. המהום של שיר, מגע של אצבע באגודל, שלוש נשימות עמוקות.
ואז בחירה – בחירה מראש מה אני בוחרת לעשות במקום. אם התגובה הראשונית שלי היא כעס, אני עוצרת ובוחרת לשאול מה היה כאן. אם התגובה הראשונית שלי היא קפיאה והימנעות – אולי בקשה של פסק זמן כמה דקות והרהור על מה שהיה?
היום התשיעי התחיל בטיול קריר בחוץ, אם בכלל – ההרגל החדש של טיול מוקדם בבוקר עושה לי את היום נפלא.
אם אתם רוצים לשמוע אותי ביום האשה הבינלאומי בסדנה אינטראקטיבית וממוקד תוצאה על "אשה בעולם של גברים" ותסמונת המתחזה
Comments