הכרת תודה.

הכרת תודה.

כמה החיים שלי הרבה יותר יפים,

כאשר אני יודעת לעצור, לנשום, להנות מהרגע.

מקרן שמש שמלטפת את הפנים באמצע יום חורפי.

ממילה טובה של חבר, של אהוב, של עמית.

מהתחושה הזו של אוויר שממלאה את הריאות.

אבל זו לא ברירת המחדל שלנו כאנשים.

לא ככה אנחנו מחווטים.

הברירה הטבעית, השאירה את המוח שלנו ממוקד בבעיות.

שהרי אם אצא מהמערה ואבהה בסיפוק בשמש העולה,

בקשת שנמתחת לה ברקיע,

או שאתענג על רחש העלים,

יאכל אותי טיגריס,

כי לא הייתי קשובה לכך שהרחש בעצם אומר שטיגריס מתגנב אליי.

והמוח הזה, שמחפש את הצרות, את מה שלא,

המשיך איתנו לחיים המודרנים.

למרות שהוא לא משרת אותנו יותר.

כי כשאצא החוצה בדרך למכונית.

הסיכוי שיאכל אותי טיגריס, קלוש למדי, מקסימום החתול שלי יילל.

ומתוך שכך, כדי להיות בסיפוק גבוה יותר מחיי, אני צריכה להתנהל מתוך מסגרת של בחירה אחרת.

ואחת הדרכים הפשוטות והחזקות לחיווט המוח מחדש הוא תרגיל הכרת התודה.

יש לו מספר דרכים ליישום, מה שאני בחרתי הוא לכתוב בכל בוקר דף של הוקרות תודה.

תודה על מה שהיה, על מה שעשיתי למעני, על מה שעשו למעני, על מה שיהיה.

איך זה עובד?

המוח שלנו עסוק בסינון רעשים לא רלוונטים כל הזמן.

הרי בכל רגע נתון יש המוני מסרים שמתקבלים: תחושת הבד על הגוף, הישבן על הכסא, ציוץ הציפורים, הדגדוג המעצבן הזה מאחורי האוזן.

וללא הסינון, היינו כל הזמן מוצפים.

בתרגיל הכרת התודה, אנחנו מחווטים את המוח לחפש את מה שכן, את מה שעובד.

וככל שמתמקדים במה שכן, הוא גדל.

מציעה לנסות את זה במשך שלושה שבועות, רוב המתאמנים שלי שאימצו את ההרגל מדווחים על שינוי וצמיחה בזכותו.

תודה שאתם איתי במסע הזה, מגיבים או שלא, אבל נוכחים. עוזרים לי לגדול.