בחדר בריחה יש משהו דומה מאד לסיטואציות מאתגרות בחיים.
אני נכנסת לחדר, כביכול ריק כמעט מכל דבר.
עם פריט ריהוט אחד או שניים, כמה דברים שתלויים על הקיר, קישוטים.
וכלום.
מה עכשיו?
יש לנו שעה בדיוק לפתור את החידות ולצאת מחדר הבריחה.
ואז,
עוצרים רגע
ונושמים
ומתחילים להסתכל באמת.
ופתאום מופיע בזווית העין עוד חלק נסתר, ולציור שעל הקיר יש משמעות נוספת.
וגם...
והחדר מתחיל לפרוס את עצמו בפנינו.
כמו המציאות שפורסת את עצמה כשאני מחליטה להיות קשובה ויצירתית ולבחון איזה עוד אפשרויות עומדות בפניי.
חדר בריחה ראשון עם הבן שלי מאז המלחמה, כיף להיזכר איזה צוות אליפות אנחנו.
58 דקות של עשייה משותפת בריכוז, בשיתוף, בשמחה.
ויצאנו.
(לא ממליצה על החדר וגם לא לא-ממליצה ולכן לא מציינת את שמו)
Comments