מסיבות אבולוציוניות הגיוניות לחלוטין, המוח שלנו מוטה באופן משמעותי לכיוון השלילי. איך זה בא לידי ביטוי בעולם של היום ואיזה כלי נפלא של חמלה אני מציעה על בסיסו?
אז הנה:
אנחנו שמים דגש הרבה יותר על מה שלא עובד מאשר על מה שעובד.
למה זה הגיוני?
נניח שאני אישה קדמונית, יוצאת מהמערה שלי בבוקר ומתמתחת בהנאה אל מול השמש העולה, כמו חתול מגרגר.
והשכנה שלי, שמוטה באופן הרבה יותר משמעותי לצד השלילי, שומעת את השיח הקרוב מרשרש ומצליחה לברוח לפני שהצ'יטה שהסתתר שם טורף אותה. אז הוא אוכל אותי.
כמובן שיש סיכוי גבוה יותר שהיא תשרוד, כי בעולם מלא סכנות כמו העולם של פעם, הטיית השלילי מקדמת את ההישרדות שלנו ולכן, אבולוציונית, היא תכונה עדיפה.
העולם של היום כבר לא מלא בצ'יטות טורפות, לפחות לא מוחשיות, אבל האבולוציה לא משתנה מהר עם הקידמה והטיית השלילי נשארה.
מה שזה אומר הוא שבמערכות יחסים, לדוגמא, יש הטייה של (בערך!) 1:3:
על כל 3 דברים טובים שאני עושה במערכת היחסים עם בן זוגי ומופקדים בבנק היחסים שלנו, מותר לי לעשות דבר שלילי אחד.
כלומר - אני יכולה לפנק אותו, לפרגן לו ולעזור לו, אבל יצאה לי אחר כך מילת ביקורת שלא במקום.
זה אומר שאני מאוזנת. (בערך, כמובן, בלי הוריאציות של העולם האמיתי שיכולות לקחת אותנו לאינסוף).
מה שיפה כל כך בגישה הזו, היא שהיא נותנת לגיטימציה לעצמנו לעשות טעויות ולהתנהל מול עצמנו בחמלה.
אם ברוב הזמן אני אמא נהדרת לילדים שלי ולפעמים בורח לי משהו. כמובן שאחריותי לקחת אחריות ולהתנצל אבל אחר כך אני יכולה לשחרר ופשוט להקפיד להמשיך להפקיד מעשים טובים לבנק היחסים שלנו.
זה יוצר חיים של חמלה כלפי עצמנו, וגם כלפי אחרים, כי טעויות קורות והן לגיטימיות.
בתמונה, שלמות של הטבע, עכביש חכם שטווה רשת בדיוק מתחת למנורה. מה שאומר שהוא בכלל לא צריך להתאמץ בשביל הטרף שלו שמגיע לבד, מוקסם מהאור הבהיר.
Comments