יום 35 לאתגר 75 הימים

יום 35 לאתגר 75 הימים

אתמול כתבתי על אמונות מגבילות, ואיך מזהים אותן.

זיהוי האמונה המגבילה הוא חצי מהעבודה,

ברגע שהבנתי שמה שעוצר אותי הוא לא האמת האובייקטיבית אלא ניתוח שלי של המציאות

אני כבר נמצאת במקום של בחירה.

יכולה להחליט להמשיך להתנהל באותה צורה, זה בסדר גמור.

ההבדל הוא שהפעם זו בחירה, לא תבנית התנהגותית שמובילה אותי.

ואיך משחררים?

כמו תמיד, החלטה, תכנון ועשייה.

לא, אין צורך במוטיבציה, המוטיבציה נבנית בשלבי התכנון והעשייה ומוזנת מהם.

כל מה שצריך הוא צעד אחד קטנטן לתחילת סיבוב הגלגל.

החלטה: אני רוצה להתנהל באופן כזה בעולם ובשלב ההחלטה מגיע המקום של ה"למה" שלנו, צריך שיהיה לנו "למה" ברור וחד כדי להוביל את עצמנו בדרך הזו.

תכנון.

צעדי תינוק: היעד הסופי נראה מרוחק, איך בונים את הדרך צעד אחר צעד כך שתראה אפשרית?

איך מתמודדים עם אתגרים, שבראשם האמונה המגבילה והתוצאות שלה שיעלו במהלך הדרך?

איזה מחירים אני מוכנה לשלם (ולכל עשייה יש מחירים), איך אני מגדרת אותם?

ובסוף – עשייה.

מהר ככל שניתן.

אין צורך בתוכנית מושלמת לפני שעושים את הצעד הראשון

התוכנית חושפת את עצמה במהלך הדרך

וכשקופצים למים, תוך גידור הסיכונים העיקריים כמובן, פתאום המוטיבציה מופיעה.

כי כשאני בעשייה, דברים קורים ואינטראקציות אנושיות מזינות אותנו.

והגלגל של תכנון – עשייה ומוטיבציה מזין את עצמו.

יום 35 לתוכנית 75 הימים.

אתמול בפעם הראשונה מזה זמן עשיתי אימון קרוספיט מלא.

ניגשתי לתרגילים שהיו לי מאתגרים באיטיות, קשובה לרגל שלי, לאותות של כאב

שלא באו.

וסיימתי עם חיוך גדול שחזרתי למסלול.