יום 36 לאתגר 75 הימים
כבר שנים שאני אוכלת תזונת פליאו, תזונה נקייה ללא סוכר וללא דגנים. עם צומות לסירוגין שבין 14-16 שעות בכל יום.
ומתאמנת בקרוספיט באופן קבוע.
עושה מקלחות קרות באופן קבוע ואמבטיות קרח וסאונות מדי פעם.
ובעיני ההרגלים האלה הם הרגלים של שפע, לא של הסתגפות.
של פעולה מתוך חמלה לעצמי ומתוך טוב.
נצא מנקודת הנחה שבדקתי את הדברים האלה והחלטתי שהם נכונים ובריאים עבורי.
ועכשיו... השאלה היא האם המימוש הוא שפע או סגפנות?
אדבר על התזונה, כי הדלק שאני מכניסה לגוף ומשמשים אותו ואת המוח וגם כחומרי הבנייה שלו, הם גורמים מהותיים בבריאות שלי.
כשאני אוכלת אוכל טרי ובריא, אוכל שאני יודעת לראות מה מקורו ולא מגיע מקופסה.
אוכל שטוב לגוף שלי ולא יוצר דלקות וטלטלות של סוכר ואינסולין.
זה כמו מוסיקה.
כאילו במשך שנים שמעתי רק מוסיקה אלקטרונית מרעישת אוזניים (שאני משווה אותה למזון מעובד וסוכר)
ולזה הייתי רגילה.
וכשהחלטתי להיגמל, הייתי צריכה תקופה של גמילה. הגמילה מדגנים וסוכר הוא גמילה פיזית ממש שדורשת מאמץ.
אבל אחרי שעברתי את שלב הגמילה.
פתאום התחילו להכנס לחיים שלי הרבה צלילים נוספים, רכים יותר, שהושתקו קודם על ידי המוסיקה רמה.
של מוסיקה קלאסית, וג'אז ופופ וגם רוק.
וכבר אין לי צורך יותר במוסיקה האלקטרונית הרמה.
וככה בדיוק בעיני המזון – ברגע שנגמלתי מהמזון המעובד, פתאום גיליתי טעמים מרגשים וכייפים במזון הטרי.
טעמים שלא היו גלויים לחיך שלי כשהיה רגיל למזון מעובד וללחם כמזון עיקרי.
יום 36 לאתגר 75 הימים.
אתמול היה לי יום פגישות בתל אביב השמשית.
ומכיוון שאני משתדלת לא לנהוג בעיר הסואנת הזו, הגעתי אליה בתחבורה ציבורית ובין לבין הלכתי ברגל, די הרבה קילומטרים.
והיה שמש חמימה ורוח נעימה.
אתגר 75 הימים גרם לי להבין יותר את המשמעות של העשייה הספורטיבית היומיומית, זו שאינה במכון, וחשובה לגוף, למוח ולנפש לא פחות מהאימונים הקבועים בקרוספיט.
Comments