יום 56 לאתגר 75 הימים

יום 56 לתוכנית 75 הימים

סביבה תמיד תנצח כוח רצון, שהוא משאב מתכלה.

מחקר שבוצע באוהיו על ידי פרופ' באומייסטר ופורסם ב- Journal of Personality and Social Psychology ב-1998 מראה זאת.

משתתפים במחקר התבקשו לצום שלוש שעות לפני תחילתו.

כשהחל, הם הוכנסו לחדר עם צנוניות, עוגיות שנאפו לאחרונה ושוקולד.

באופן מרושע במיוחד, לחלק מהקבוצה נאמר שהם צריכים להתנגד לפיתוי ומותר להם לאכול צנוניות בלבד.

לאחר מכן, הם הוכנסו לניסוי והתבקשו לפתור חידה שמסתבר שהייתה בלתי פתירה.

באופן מובהק, אלה שנאלצו להשתמש בכוח הרצון שלהם, הפסיקו את המאמצים שלהם מוקדם הרבה יותר מאשר אלה שאכלו מה שרצו בחדר ההמתנה.

המסקנה?

כוח הרצון הוא משאב מתכלה, כמו שריר. זה מצוין לאמן אותו ויחד עם זאת, אם אני יודעת שאצטרך להשתמש בו בהמשך היום, אני צריכה לחסוך אותו כמה שיותר באותו היום.

כמו שלא ארוץ ואתאמן ביום שבו צפויה לי תחרות ספורטיבית.

איך זה בא לידי ביטוי אצלי בחיים?

בהתאמת הסביבה למה שאני רוצה, כדי שלא להסתמך על כוח הרצון.

כשהייתה לי מכונת קפה שרק דרשה להכניס קפסולה לתוכה, הגעתי למצב שהייתי שותה 10 כוסות קפה ביום.

היום אני מכינה לי קפה במקינטה, זה דורש זמן ומאמץ ולכן מגביל מאד את כמות כוסות הקפה שאני שותה.

האם יכולתי להחזיק קפסולות בבית ולהתמודד עם הרצון לשתות קפה? ייתכן, אבל זה היה לי קשה ולא רואה את הסיבה לעשות את זה.

כנ"ל לגבי שוקולד – שוקולד מריר מעולה! יכולה לחסל חפיסה ביום.

הוא פשוט לא ייכנס אליי הביתה. מחוץ לבית, אוכל בשמחה.

מה המסקנה שלי?

כשאני רוצה להשיג משהו, אני משתדלת שלא להסתמך על כוח הרצון אלא להכין את הסביבה שתקל עליי את העשייה.

לכן הבגדים ממתינים לי בבוקר ליד המיטה כדי שאוכל לצאת לריצה, הויטמינים שלוקחת בבוקר יושבים בקערית ומחכים בסבלנות וממתקים לא נכנסים אליי הביתה.

יום 56 לאתגר 75 הימים.

הכל כרגיל וכפי שתוכנן.

אימון הפילאטיס הקשוח אתמול השאיר אותי קצת תפוסה הבוקר.

והחביתה עוד מעט תתבשל על האש לארוחת ראשונה וטעימה של הבוקר.