יום 58 לאתגר 75 הימים

יום 58 לאתגר 75 הימים.

זוג יזמים, סטרטאפ מרגש

הסינרגיה ביניהם מדויקת, הכימיה מעולה.

ואז עולה הנקודה – הדילמה ב"הא" הידיעה. "מה את חושבת?" הם שואלים.

ומהשאלה, אני מבינה שזו נקודה מהותית וכואבת שמטלטלת אותם מזה זמן.

"מה אתה חושב?" אני פונה לראשון, והוא מעלה טיעון, מנומק ומסודר.

"ודעתך?", אני פונה לצד השני.

וכאן עולה התנגדות.

וכשאני מעט מגרדת את פני השטח, עולה צורך בסיסי מאד שזועק להתייחסות, שאותו אני משקפת.

בשלב הזה, אני עוצרת את השיחה ומספרת את סיפור אגוז הקוקוס, שמלמדים בקורס משא ומתן:

בתרגיל.

אני ומתנדב נוסף עולים ומקבלים פתק עם הוראות שאותן אנחנו שומרים בסוד.

וצריכים לנהל משא ומתן על אגוז קוקוס. אני צריכה אותו כדי להציל את אימי האהובה והמתנדב השני? את אישתו.

וכמובן שאין פתרון מקובל במשא ומתן הזה.

ובשלב מסוים המנחה עוצר, ומבקש מאיתנו להקריא את פתקי ההדרכה שקיבלנו.

ושם מסתבר, שאני זקוקה לבשר של אגוז הקוקוס.

והמתנדב השני – לקליפה.

השיעור של התרגיל הזה הוא על חשיבות הבנת הצרכים. לפני שקופצים לשולחן המשא ומתן חשוב להבין עם עצמי מה אני באמת רוצה, ואז עם הצד השני.

ובמקום הזה, אפשר למצוא לעיתים קרובות פתרונות של קסם שמדויקים לשני הצדדים, ללא פשרה מהותית.

ובחזרה ליזמים:

וזה התרגיל שהם מוזמנים לעשות.

לחדד כל אחד לעצמו מה הצרכים שלו שם.

ואז להיפגש, ולשקף אחד לשני את הצרכים.

הפתרון כבר יציג את עצמו כאשר הצרכים יהיו מלובנים וחדים על השולחן ביניהם.

יום 58 לאתגר 75 הימים

אחרי הפוסט של יום קודם על התזונה החלטתי להתחיל צום נוסף של 24 שעות שהתחיל אתמול אחרי הצהריים.

אם הצלחתי להתמודד עם אירוע חברתי מלא אוכל טוב ובריא שהיה אתמול, ואפילו לא לרחם על עצמי שם.

כנראה שאסיים את הצום הזה בטוב.

בעצם זה הפוסט של אתמול שלא כתבתי... היום אכתוב פוסט חדש.