מתח, אויב או ידיד?
- Ruth Palmon
- 26 באפר׳
- זמן קריאה 1 דקות
עודכן: 3 במאי
אני רוצה לספר לכם על מחקר מפתיע, אבל אולי לא כל כך. המחקר התייחס למתח, חקר כשלושים אלף אנשים לאורך שמונה שנים בארצות הברית, ושאלו אותם שתי שאלות.
השאלה הראשונה הייתה עד כמה חווית מתח בשנה האחרונה, רמה מועטה, בינונית או גבוהה. השאלה השנייה, וכאן העניין, הייתה עד כמה אתה חווה מתח כדבר שלילי.
התוצאות מפתיעות. מי שחווה מתח ברמה גבוהה היה לו סיכוי גבוה יותר, קרוב לארבעים ושלושה אחוז, למות מאשר אנשים שחוו מתח ברמה נמוכה. אבל כאן זה משתנה.
אנשים שתפסו מתח בתור דבר חיובי, כדבר שמוסיף חיוניות, אנרגיה, טוב ומשמעות לחיים שלהם, הסיכוי שלהם למות באותן שמונה שנים היה נמוך יותר מאשר אנשים שלא חוו מתח או שחוו מתח ברמה נמוכה.
איך זה הגיוני?
יש לזה כמה סיבות. אחת מהן היא שברגע שאנחנו מגדירים מתח כאויב, אנחנו מוסיפים עוד אלמנט של מתח לחיים שלנו. עצם זה שאני במתח מזה שאני במתח מוסיף עוד עומס.
דבר נוסף ומשמעותי לא פחות, אולי אפילו יותר, הוא שמתח והורמונים של מתח הם חלק חיוני מהחיים שלנו. אנחנו מתעוררים בבוקר עם קורטיזול, וכשאנחנו עושים משהו חשוב ומרגש, זה האדרנלין שרץ לנו בדם.
הבחירה של הגוף שלנו ושל המוח שלנו איך להתייחס להורמונים האלה, שנמצאים אצלנו בדם, תלויה בהקשר שאנחנו נותנים לזה.
ולכן ההזמנה אלינו היום היא לעצור רגע, להסתכל על הגורמים של המתח בחיים שלנו, לנשום לתוכם, ולהחליט: איך אני מתייחסת אליהם?
תגובות