בחודש האחרון, אימצתי הרגל חדש של תרגילי נשימה, להרגעה בעולם המטורף הזה שהתהפך עלינו ברגע.
בכל פעם שאני רוצה לגעת בטלפון, בהתמכרות הידועה. אני עוצרת לרגע.
שואפת דרך האף 3 שניות.
מוסיפה שאיפה נוספת.
ואז משחררת באנחה גדולה (או בשקט, אם אני במקום ציבורי...) במשך 8 שניות.
ככה, הרבה פעמים במשך היום.
ובאופן מפתיע ובלתי צפוי בכלל, ההרגל החדש הזה העלה לי את סף הכאב. כלומר, דברים כבר לא כואבים לי כמו פעם.
בין אם החובשת בתרומת הדם שלא מצאה לי את הוריד והתחילה לחפש עם המחט.
ואני הרגעתי אותה שהכל בסדר.
או אמבט הקרח שעשיתי בפעם המי יודע כמה ובפעם הראשונה לא היה לי קר מאד.
(איזה מבטים תקעתי בקרח שם, לראות אם הוא מקולקל!).
ממליצה בחום על התרגיל הזה.
הוא מרגיע ומאפס.
גורם לי לגעת פחות בטלפון.
וגם העלה לי את סף הכאב.
אם יש לכם שאלות וחידודים לגביו, מוזמנים בתגובות.
בתמונה, אמבט הקרח עם הקרח החם במתחם המרפא המופלא בחוות רונית.
Comments