שימעו סיפור.

שימעו סיפור.

איש עסקים יושב ברכבת בניו יורק.

באחת התחנות, עולה אבא עם שני ילדים קטנים.

האבא מתיישב במקומו, ובוהה מחוץ לחלון.

והילדים

כמו שתפקידם של ילדים בעולם.

מתרוצצים,

מרעישים,

נתקלים.

ומפריעים לציבור הנוסעים.

והאבא?

בוהה וממשיך לבהות, כאילו דבר לא שייך לו.

איש העסקים מתעצבן.

ובניגוד להרגלם של ניו יורקרים, פונה לאב ומבקש ממנו שירסן את הילדים.

האב מעביר אליו מבט מותש

מתנצל.

ומסביר שהם חוזרים מבית החולים שם נפטרה אמם כעת. הוא וגם הילדים מוצפים והוא פשוט לא יודע מה לעשות.

(הסיפור מופיע בספר הנפלא: שבעה הרגלים של אנשים אפקטיבים במיוחד של סטיבן קובי).

השיעור?

כל אדם הוא עולם ומלואו.

וגם כל אדם פועל מסיבה טובה.

כשאני כועסת על מישהו ולפני שביררתי מה הסיבה, אני כועסת בגלל הסיפור הפנימי שלי שסיפרתי לעצמי, לא בגלל מה שהוא עשה.

עוד לפני שבכלל התחברתי לצרכים שלי ומה אני רוצה.

כשאני בוחרת להניח שמי שמולי פועל בטוב, ובודקת איתו בגישה הזו ומבקשת בקשה על פי הצרכים שלי. לא על פי הסיפור הפנימי של מה שאני חושבת שהוא עשה.

אני קודם כל נדיבה איתו, כי אדם צריך לפני הכל שיראו אותו בטוב.

ומעבר לזה, אני נדיבה לעצמי, כי יוצרת לעצמי וסביבי עולם של טוב.

אני מפסיקה את האתגר, הגוף עוד עייף וחולה וכשאחזור למקלחות קרות, אחזור לאתגר מההתחלה.