אחת המילים המשמעותיות ביותר שאימצתי מאז השבת השחורה. "את רוצה לבוא לסדנה שלנו?" שואלת אותי הבחורה החייכנית במידברן אנפלאגד המבורך שהסתיים היום. יצאתי משם לפני רגע, החלטתי שלא מתאים לי עכשיו. אני מחייכת אליה בתודה ואומרת "לא". והיא בתגובה, קצת מופתעת, ומודה לי שאני שומרת על עצמי. הכוס שלי, כוס ההכלה, שפעם הייתה מאפשרת הרבה יותר, עמוסה. אין לי מקום לאקטואליה, אין לי מקום לדיונים על המצב, אין לי מקום לקיטורים. ולמדתי לאמר "לא", מנומס, עדין ועדיין ברור. שם אני בוחרת לשרטט את הגבולות שלי. זה מעליב לפעמים, זה גם לא תמיד נעים לצד השני. ועדיין, זו הבחירה שלי. ה"לא", נותן משמעות הרבה יותר עמוקה ל"כן".
בתמונה, המיצב המרגש שניצל מבארי.
Comments