הרגל כשיטה

"אנחנו לא מגיעים לרמת המטרות שלנו. אנחנו יורדים לרמת המערכות שלנו."

 ג'יימס קליר

לפני כמה חודשים ליוויתי סמנכ"ל פיתוח עסקי בחברת טכנולוגיה מצליחה.

אחד האנשים החדים שהכרתי, הוא הבין והזדהה עם היעדים של החברה ואת השוק בתוכה היא חיה.

ועדיין, היה משהו אחד שתקע אותו: הוא ידע שהוא צריך ליזום פניות ללקוחות חדשים, וידע שזה יכול להזיז את המחט משמעותית.

וזה פשוט לא קרה.

הוא ממש תכנן לעשות את זה,

כתב את זה בלוח המשימות,

אפילו הכניס תזכורות ביומן.

אבל אז קרו החיים, כמו שהם בדרך כלל קורים, מיילים דחופים נכנסו להם לתיבה,

ולפעמים קצת פחות דחופים

פגישות בוקר,

מתוכננות או שלא.

ובלי לשים לב

היום כבר נגמר ושוב זה לא קרה.

הצעתי לו ניסוי פשוט.

רק דבר אחד, קטן:

להתחיל כל בוקר עם שיחת טלפון אחת ללקוח פוטנציאלי.

שיחה אחת בלבד.

אין צורך למדוד תוצאה, אין צורך לחשוב אם זה "שווה את הזמן",

רק פעולה אחת

שמתחילה תנועה.

בימים הראשונים זה לא היה פשוט, הוא ממש אילץ את עצמו לעשות את השיחה.

והיא גם נשמעה מאולצת.

אבל הוא המשיך.

ואחרי שבוע זה כבר הפך לחלק מהשגרה.

 ואחרי חודש הוא התחיל ליהנות מזה. לחכות לשיחה מעניינת עם מישהו חדש.

 ופתאום, ממש בהפתעה,

משהו בזהות שלו השתנה.

הוא לא היה רק מגיב למה שמגיע אליו – הוא הוביל.

זה לא היה שינוי שנבע מכוח רצון

וגם לא ממוטיבציה.

זה שינוי שקרה כי בנינו מערכת מאד פשוטה

שמאפשרת הרגל אחד

קבוע.

כשהמערכת נכונה, צעד קטן יוצר תנועה לטווח ארוך.

אנחנו רגילים לחשוב שמטרות גדולות דורשות פעולות דרמטיות.

אבל הרבה פעמים, ההבדל האמיתי מתחיל מפעולה אחת קטנה שחוזרת על עצמה שוב ושוב

עד שהיא הופכת להרגל וכבר לא דורשת מאמץ,

ואז היא גם מחלחלת להיות הזהות שלנו, פשוט הופכת לחלק ממי שאנחנו.