זריחה
- Ruth Palmon
- 9 בספט׳
- זמן קריאה 1 דקות
בכל בוקר, אני מתעוררת מוקדם.
בימים האלה, כשהשמש מתעוררת מאוחר, זה לפני הזריחה.אותה שמש בדיוק תזרח גם מחר, אותם צבעים בשמיים.אבל לא פעם התחושה שונה לגמרי
יש את הבקרים בהם הזריחה היא רק תזכורת להיום העמוס שעומד בפניי.
ויש את אלה
בהם אותם צבעים בדיוק
מרגישים כמו מתנה, כמו התחלה חדשה,
עוד סימן קטן שהכול עוד אפשרי.
זה לא הזריחה שמשתנה.זו אני.
מחקר של אליה קרום ואלן לנגר מאוניברסיטת הרווארד (2007) מראה עד כמה התפיסה שלנו את המציאות
משנה לא רק את ההרגשה, אלא גם את הגוף עצמו.במחקר הם בדקו עובדות ניקיון בבתי מלון.חצי מהעובדות קיבלו מידע שהעבודה הפיזית שהן עושות
ניקיון חדרים, הברקת מרפסות מצעים, שטיפת רצפות
היא פעילות גופנית על פי ההמלצות המקובלות.לאחרות לא אמרו דבר.
אחרי חודש בלבד, בלי לשנות כלום בשגרה,
הנשים שקיבלו את ההסבר הראו שינויים גופניים מובהקים:
הן ירדו במשקל, לחץ הדם שלהן ירד, והמדדים הבריאותיים בכלל השתפרו.הקבוצה השנייה לא הראתה כל שינוי.
המציאות לא השתנתה.אבל הדרך שבה הן הסתכלו על אותה מציאות, שינתה את הגוף שלהן.
זה כוח התודעה:הבחירה לראות בזריחה עוד תחילת יום שוחק או רגע קטן של חופש ואוויר לנשימה.הבחירה לראות בעבודה הפיזית שגרה מתישה או פעילות שמחזקת את הגוף.אותה מציאות, שתי חוויות שונות לחלוטין.
כשאני יושבת מול הזריחה של היום, אני קשובה לעצמי כדי לשמוע איזו פרשנות אני בוחרת לתת להולוקחת את זה להמשך היום שלי: מה יקרה אם אאמץ את נקודת המבט המחזקת גם ברגעים פחות יפים מהזריחה
תגובות