לונג'ויטי כבחירה יומיומית
- Ruth Palmon
- לפני יום אחד (1)
- זמן קריאה 1 דקות
לפני כמה ימים הבן שלי ניגש אליי ושאל אותי: "אימא, כואבים לך המפרקים?" אמרתי לו: "לא". שואל אותי: "את בטוחה שלא כואבים לך המפרקים?" אמרתי לו: "לא. למה?" "כי בגיל 52 לכולם כואבים המפרקים!" וזה מצחיק כי כשהייתי בגילו, אני גם חשבתי שבגיל 52 אני אשב ככה על הספה, עם רגל אחת בקבר. ואני אקום בזהירות, ואני אלך לאט לאט לא ליפול. והחיים במציאות הם להפך לגמרי.
והכל מגיע לבחירות, לבחירות קטנות, לבחירות של היומיום. והטיפ שלי אליכם היום, זה לעשות היום בחירה אחת קטנה שלא הולכת לנוחות של הגוף. שלא הולכת לנוחות של ההרגלים. ומצד שני היא לא אקסטרמיסטית, אני לא יוצאת היום לאימון ריצה של 10 קילומטר. אני יודעת שאם לא הייתי בתנועה היום, ואני עייפה ונוח לי על הספה, ואני אולי גם מנשנשת משהו, אני קמה, יורדת למטה ועושה סיבוב קטן באוויר הצח, קצת רוח בפנים.
אני יודעת שאם לקחתי ביס מהעוגה והיא הייתה ממש טעימה, הביס הבא יהיה לו בדיוק אותו טעם. וזה בסדר לאכול את הביס הראשון כי אנחנו לא רוצים לחיות במאבק. הביס השני כנראה מיותר. ולונג'ביטי להגדרתי, זה לא להוסיף שנים לחיים כי זה לא באמת מעניין. זה להוסיף חיים לשנים כבר עכשיו.
כי לונג'ביטי לא מתחיל עוד 20 שנה, לונג'ביטי מתחיל עכשיו. בבחירה אחת.
תגובות