top of page

המסע בתא הלחץ: סיום שבוע 12, כמעט וסיימתי

  • תמונת הסופר/ת: Ruth Palmon
    Ruth Palmon
  • לפני יומיים (2)
  • זמן קריאה 2 דקות

יש כאן מישהו שאוהב לישון?

להיכנס לשמיכה המפנקת בסוף יום עמוס ומספק, לחייך לתוך הכרית, לצלול לשנת לילה ארוכה ומספקת.

ולקום בבוקר רעננים ומחויכים.

אז בשבילי כזה, אבל בדיוק להיפך.

ל-7 לאוקטובר הגעתי בגיל 49, גיל שגם ככה הוא לא חבר קרוב של שינה.

תחברו לזה את המאורעות שחוויתי באותה השבת השחורה.

ו 1+1 שווה 15. שנת הלילה שלי פשוט נעלמה.

היה לי ברור ששנת לילה שלמה ומספקת שייכת לעבר או אולי לאנשים אחרים. זה לא יהיה שלי יותר.

ולכן ההפתעה הגדולה במעלה הדרך בתהליך כשהלכתי לישון לילה אחד.

וקמתי בבוקר.

בלי פיפי בלילה, בלי להסתובב ימינה ושמאלה, להסתכל בעצבנות על השעון ולדעת שמחר שוב יום חדש.

ועייף.

ככה פשוט, ככה קל.

וזה עוד חוזר על עצמו במרבית לילות השבוע.

מושלם?

תכלס, אפילו רק בשביל זה היה שווה לעשות את המסע.

אבל מסתבר שזו רק ההתחלה. ומכאן זה עוד אמור להשתפר.

אז איך מסכמים 12 שבועות משני חיים?

תהליך כזה שנכנסתי אליו בהיסוס אבל כשכבר התחלתי, בחרתי לחבק בשתי ידיים.

של נוכחות פיסית יומיומית בכל בוקר במשך שלושה חודשים רצופים. השעון מצלצל יחד עם הציפורים וב- 06:00 אני כבר בדרכים לטיפול של שעתיים בתא.

המון עשייה, הגות וכתיבה בתוך התא. כי אם אני כבר יושבת כאן שעתיים ביום, כל יום, במשך שלושה חודשים, אז אהפוך את התהליך למשמעותי ככל שניתן.

רכבת הרים, ריגשית, פיסית, נפשית. יום אחד עם אנרגיות בשמיים ומצב רוח מעולה, ויום למחרת, צריכה לגרד את עצמי בקושי מהרצפה כדי להגיע לעוד טיפול. יום אחד מבואסת, יום אחד בהתרגשות על בכלל בלי שליטה (כן, זה חלק מתהליך הריפוי, למרות שיודעת את זה זה היה קשה).

התהליך מסתיים רק ביום שני הקרוב, כי פספסתי יומיים במעלה הדרך, אבל נראה לי זמן טוב לסיכומים.

על השינה כבר כתבתי.

היכולת הפיסית שלי חזרה בקלות עשר שנים אחורנית, יעלי השותפה האהובה והותיקה שלי לאימוני הקרוספיט מסתכלת עליי בהפתעה באימונים באנרגיה והכוח המחודשים שלא היו בעוצמה הזו בשנים האחרונות.

קוגניציה? זרקו עליי מספרים בני 6 ספרות בהמוניהם (המספרים האלה שמקבלים בנייד בשביל להכנס לחשבון במקום סיסמא), אני מבטיחה לזכור אותם, אפילו בקלות.

ויסות רגשי ושלווה. אם חשבתי פעם שאני רגוע ונינוחה, הסתבר שלא גירדתי אפילו את קצה השקט שמתחבא שם בפנים.

יצירתיות? מלכת העולם. מבטיחה עוד להרחיב על זה ממש בקרוב.

עור הפנים והנראות בכלל? תגידו אתם מהתמונה, אני מקבלת פידבק על גלואפ ממש.

התהליך עוד לא נגמר, אחרי סיום הטיפול יש קפיצה משמעותית בריפוי ובהחלמה, קפיצה שמגיעה עם המחירים שלה, כמו כל ריפוי, ועדיין צפויה לקחת אותי עוד כמה קפיצות קלילות למעלה.

אכתוב שוב בעוד כחודשיים, אחרי הבדיקות האחרונות והסיכום אצל הרופאה.

בינתיים מסיימת בשמחה ובהקלה תהליך ארוך ומאתגר, עם מסע לא קל לפעמים, ועם עוד עשר שנות חיים באיכות מעולה שקיבלתי במתנה.



לפרקים הקודמים:



 
 
 

תגובות


bottom of page