top of page

המסע בתא הלחץ, סיום שבוע 11: קוגניציה ו-פחמימות!

  • תמונת הסופר/ת: Ruth Palmon
    Ruth Palmon
  • 16 ביולי
  • זמן קריאה 2 דקות

היא עומדת לידי, אומרת את מספר הטלפון שלה למישהו שמקליד בטלפון.

אני מצוטטת בשקט מאחור, נראית לא נראית. משננת את המספר.

למה?

בלי סיבה טובה, אני לא באמת צריכה את המספר הזה.

אני גם לא באמת סטוקרית...

אני בוחנת את גבולות הזכרון שלי.

פעם, כשהייתי צעירה ופוחזת, הייתי זוכרת מספרים בקלות. הדור של היום לא מכיר את שינון מספרי הטלפון ואת ספרוני הטלפון שהחזיקו את כל החיים שלנו בכף היד. (כמעט כמו טלפון נייד היום ואפילו יותר, כי אם ספרון כזה אובד או נהרס, אין איך לשחזר אותו!).

ואז

הייתי זוכרת מספרי טלפון.

מאז, עברו הרבה אלקטרונים בעולם.

ואני לא זוכרת יותר כמעט שום מספר טלפון.

גם כי לא צריך, עשיתי מיקור חוץ ליכולת הזו לטלפון שלי.

וגם, כי תכלס, הזכרון שלי כבר לא כמו שהיה פעם.

מכירים את זה שאתם מקבלים 6 ספרות לזיהוי לכניסה לחשבון ואז צריכים לשנן אותם ולהכניס את הקוד, בלי לשכוח וגם למהר כי זה תקף לדקה בדיוק!

אז כזה.

בתהליך בתא הלחץ אני עושה תרגול מוחי מרושע שנקרא ויטי.

מכריחים אותי ללכת במהירות ובשיפוע אכזרי על מכונת הליכה. ותוך כדי, ללחוץ על מנורות מאירות בכל מיני תבניות ותרגילים אכזריים שונים.

וזה קשה. אני יורדת מ-15 דקות כאלה מותשת כאילו רצתי מרתון.

ומסתבר שגם אפקטיבי.

מהירות התגובה שלי השתפרה ב-400% לפחות.

והזכרון?

גם.

אני זוכרת את המספר, יכולה להיות סטוקרית מושלמת עכשיו.

ויש עוד שיפורים שצפויים עד סוף התהליך ועוד חודש אחריו, אין ספק שהעולם שאני חוזרת אליו ייראה לי אחר לחלוטין מזה שיצאתי ממנו.


וגם... פחמימות.

כחלק מהתהליך, הורדתי את כמות הפחמימות שאני אוכלת כמעט לאפס.

אני בתזונת פליאו כבר עשור, שמשרתת אותי נפלא; היא טובה אליי ואני אליה.

אבל עם הגיל, כנראה שזה כבר לא מספיק, הסוכר והכולסטרול מתחילים לעלות.

אז בעצה אחת עם התזונאית הנהדרת אני בוחרת להוריד את תפוחי האדמה והאורז מהתפריט, וככה להוריד את הפחמימות כמעט לאפס.

זה לא עושה לי טוב.

שבוע, שבועיים, שלושה, חודש וחצי.

אני מגיעה לערבים גמורה לחלוטין. כאילו מישהו הושיב עליי שמיכת כובד של 50 ק"ג וקשה לי לזוז.

החלטתי לשחרר שם.

אני מחזירה פחמימות לארוחת ערב ולמחרת מרגישה כאילו זיקוקי מאושרים מתנפצים לי בגוף ומפזרים אנרגיה עליזה לכל עבר.

כן, יש מחיר לפחמימות, בחיטוב, בסוכר ובקוגניציה.

אבל מחיר האנרגיה גבוה מדי בשבילי, אני חוזרת לפליאו הישן והטוב.

סוף שבוע 11, עוד שבוע אחד (ויומיים שפספסתי).

לפרקים הקודמים:



 
 
 

תגובות


bottom of page