.avif)
כשלון!
- Ruth Palmon
- לפני 4 ימים
- זמן קריאה 2 דקות
עודכן: לפני יומיים (2)
תשמעו סיפור. לפני כמה שנים הגעתי במקרה, לא משנה איך, לשיעור יוגה, ואני כמובן מגיעה עם הביטחון שלי: אני קרוספיטרית, אני ספורטיבית, אני מחוברת לגוף, הכל טוב ויפה. נכנסת בביטחון לשיעור יוגה ומתרסקת.
יש את אלה שעושות את כל העמידות האלה, עמידת עץ ועמידת ירח וכאלה, ועומדות יציבות, ואני לא. זו תחושה מאוד קשוחה של כישלון, כי איך זה שאני עושה ספורט, אני מתאמנת שלוש, ארבע וחמש פעמים בשבוע, וזה פשוט לא עובד לי? שהיתי עם התחושה הזאת, וזו הייתה הרגשה מאוד לא נעימה, כי דווקא במקום שבו אני טובה ובו אני חזקה, פתאום אני לא.
עכשיו זה מלווה גם במחקרים כמובן, כי המחקרים מראים שבישראל אחד מכל ארבעה אנשים מעל גיל שישים וחמש נופל לפחות פעם בשנה. תגידו, נופל, מה נופל? אחת מעשר נפילות כאלה מסתיימת בפציעה, וכולנו יודעים מה יכול לקרות אחרי פציעה, נפילה, שבירה של הירך והדרך למטה, וגיל שישים וחמש זה ממש לא רחוק. אני כבר מרגישה עכשיו את חוסר היציבות.
ואז התחלתי להתאמן. בניגוד לקרוספיט, שבו אני יודעת שאני חזקה, אני בטוחה בעצמי ויש לי תוצאות, פתאום אני נופלת כל הזמן, אני לא יציבה, ווואלה, מבאס. עוד תחושה של כישלון שככה מהדהדת.
מאז, אני אגיד, בכל בוקר אני עושה את תרגילי היציבה האלה, ואחת התובנות המאוד חזקות שלי מהסיפור הזה היא שכדי להצליח, אני חייבת קודם להיכשל, כי אם אני לא נכשלת, אז בעצם אני עדיין נשארת באותו אזור הנוחות שלי, ואז מה עשיתי? איפה צמחתי?
ולכן, כדי להרשות לעצמי לצמוח, לגדול ולהצליח, על פי ההגדרה שלי להצלחה, אני חייבת להיכשל. זה חלק מהשיעור, ואולי אני אמסגר את זה, במקום במילה המאוד קשוחה של להיכשל, במילה ללמוד.
אז מה אתם בוחרים ללמוד היום? השבוע? החודש? הרבעון?
מוזמנים להצטרף לקבוצת הוואטסאפ השקטה שבה אני שולחת תובנות כל סוף שבוע. מוזמנים לשלוח גם לבני משפחה ולחברים כדי להתחיל את הסופ"ש בחיוך, הנה הלינק להצטרפות:
תגובות