מרחב ההשפעה ומרחב הדאגה
- Ruth Palmon
- 10 במאי
- זמן קריאה 2 דקות
את לא מבינה, שמעתי בחדשות שארצות הברית ומצרי הורמוז, ולא, אני שמעתי שאיראן ו... חדשות.
כולנו מרגישים שאנחנו חייבים לדעת מה קורה כל הזמן, ועכשיו, מיד, ישר לווריד.
התמכרות כמו כל התמכרות אחרת.
גם מתח יכול להפוך להתמכרות.
יש בעולם ההתפתחות האישית מושג שנקרא מעגל הנוכחות שלנו, ובתוכו יש את מרחב הדאגה ואת מרחב ההשפעה.
מרחב ההשפעה הוא כל מה שיש לי השפעה עליו: איזה אוכל החתול שלי מקבל, איזו עבודה אני עושה, מה הלקוחות שלי מקבלים, איך אני מדברת עם הילדים שלי, איך אני פותחת את הבוקר שלי, מה אני בוחרת להכניס לתודעה שלי ומה אני בוחרת שלא.
מרחב הדאגה הוא כל היתר.
ונורא קל להיות במרחב הדאגה, כי אלה בדיוק הדברים שאין לנו באמת שום השפעה ישירה עליהם, אבל כשאנחנו דואגים להם, קוראים עליהם, מדברים עליהם, מנתחים אותם ומדסקסים אותם שוב ושוב, נוצרת תחושה כזו שכאילו אנחנו עושים משהו.
כאילו יש כאן פעולה.
כאילו עצם זה שאני יודעת, קוראת, מגיבה, משתפת ודואגת, אומר שאני מעורבת, שאני לא אדישה, שאני לא מנותקת.
אבל בפועל, הרבה פעמים לא עשיתי שם שום דבר.
רק דאגתי.
והדאגה הזו הופכת לחלופה לעשייה.
לכן אני מזמינה אתכם ואתכן, בפעם הבאה שעולה המתח הזה סביב מצרי הורמוז, איראן, ראש הממשלה, החדשות או כל דבר גדול אחר שמפעיל את הגוף ואת הראש, לעצור רגע ולעשות החלטה מאוד פשוטה.
האם זה משהו שאני רוצה להכניס למרחב ההשפעה שלי?
ואם כן, אז מה הפעולה שאני עושה כדי להשפיע עליו?
אולי אני תורמת, אולי אני מתנדבת, אולי אני כותבת, אולי אני מצביעה, אולי אני מתקשרת למישהו שצריך אותי, אולי אני עושה פעולה קטנה אחת שיש לה משמעות אמיתית במציאות.
אבל אם לא, אם אין כאן פעולה שאני באמת בוחרת לעשות, אז זה לא שלי כרגע.
זה גוזל אנרגיה.
זה גוזל תשומת לב.
זה מוריד אותי.
וזה מיותר.
ההפרדה בין מרחב ההשפעה לבין מרחב הדאגה יכולה להיות מאוד ברורה, גם אם היא לא תמיד קלה, ובכל פעם שעולה דאגה שמגיעה ממרחב הדאגה, אפשר רגע לזהות אותה, להגיד לה תודה, לשחרר אותה, ולחזור למה שכן נמצא במרחב ההשפעה שלי.
למה שאני כן יכולה לעשות.
למקום שבו האנרגיה שלי באמת משנה משהו.
תגובות