אז איך מצליחים? המשך, המודל של אייזנהאואר
- Ruth Palmon
- 3 ביולי
- זמן קריאה 2 דקות
הצגתי בסרטון האחרון הגדרה של הצלחה. מי שרוצה לקבל אותה מוזמן. מי שלא, זה גם בסדר גמור, אבל הסרטון הזה מתבסס על ההגדרה שהייתה בסרטון הקודם.
דיברנו על הצלחה בתור התקדמות מתמדת לעבר יעד ראוי.
ודיברנו על המודל של דיסני שאומר: "בואו נחלום בגדול".
בשלב הזה של "לחלום", של מה אני באמת רוצה, זה הרבה פעמים השלב הכי מאתגר אצל רוב האנשים בתהליכים שאני מלווה. גם בתהליכים הקבוצתיים, גם בתהליכים האישיים.
מה אני באמת רוצה?
אנחנו נוטים לקבור תחת הררי הציפיות והפרנסה וההישרדות והכל את מה שאנחנו באמת רוצים, ואז זה הרבה פחות נגיש לנו.
אז דרך אחת להסתכל על זה, זה דרך המודל של אייזנהאואר, שהוא מחלק את החיים שלנו, את המשימות, את הרצונות, את היעדים, לארבעה רביעונים, סביב הדחוף, לא דחוף, חשוב, לא חשוב.
יש את המשימות הדחופות: טלפון שמצלצל, הנחתה מהבוס, דברים כאלה. דברים אחרים שהרבה פעמים שואבים לנו הרבה הרבה מכל שעות היום, ובטח מהאנרגיה.
יש את הדברים החשובים והדחופים שחייבים לטפל בהם עכשיו.
ויש את הרביעון הזה שבעיניי הוא הכי חשוב לחיים מאושרים ומצליחים על פי ההגדרה שלנו, שהוא החשוב ולא דחוף.
לדוגמה, הסרטון הזה.
לא יקרה שום דבר אם לא תסתכלו עליו. לא יקרה שום דבר אם לא תגדירו הצלחה מחר בבוקר, גם לא עוד שבוע, גם לא עוד חודש.
אולי עוד שנה, עוד חמש שנים, עוד עשר שנים, זה ייקח אתכם למסלול אחר.
מערכות יחסים: לא יקרה שום דבר אם אני לא אצא עם הבן זוג שלי שבוע, שבועיים, שלושה, חודש. אני לא אקשיב לו. בשלב מסוים אני אקבל כנראה או תביעה לגירושים, או שמערכת היחסים פשוט תתאדה לה.
בעיה של השמנה, בעיה של בעיות מטאבוליות.
סכרת לא קורית ביום אחד. אני עושה בחירה ועוד בחירה ועוד בחירה. לא לקחתי כחשוב את הבריאות שלי כפרויקט.
ולכן השאלה שלי אליכם: כשאתם תהיו מצליחים בעולם אידיאלי, אני מזכירה לכם שאנחנו חולמים בגדול, המודל של דיסני, כשתהיו מצליחים בגדול על פי הסטנדרטים שלכם, לא של אף אחד אחר, איך זה יראה?
הסרטון הקודם:
תגובות