תסמונת המתחזה היא סימן שאת צומחת

מנהלת שאני מלווה קיבלה לאחרונה קידום יפהפה. תפקיד מאוד בכיר, שהיא תכננה ובנתה, וראוי לה לחלוטין.
ופתאום היא שמה לב שהיא מתחילה לשתוק יותר בישיבות. היא נכנסת לפגישה ומרגישה קצת בחוסר נוחות. יש לה דברים מהממים להגיד, היא קודמה בזכות ולא בחסד, ועדיין היא מוצאת את עצמה לפעמים שותקת דווקא כשהיא צריכה לדבר.
כשדיברנו על זה, עלה כמובן ישר המונח "תסמונת המתחזה". ואמרתי לה שאני מתה על התסמונת הזאת. כי בעיניי זה המקום הכי טוב להיות בו, בטח ובטח אחרי קידום.
למה? תשאלו.
שלוש אפשרויות
כמו שאני רואה את זה, יש שלוש אפשרויות.
הראשונה: אזור הנוחות. כאן אני בטוחה לחלוטין. אין לי שום דאגה ושום חשש, אני יודעת מה אני יודעת לעשות, אני בטוחה בעצמי ואני מדברת. אין לי שום תסמונת מתחזה. ויחד עם זאת, אין לי צמיחה.
השנייה: תסמונת המתחזה. זה המקום שבו יצאתי מחוץ לאזור הנוחות שלי. כאן אני צומחת, כאן אני גדלה. אם זה לא היה, עדיין הייתי באזור הנוחות שלי. אז בעצם זו התרגשות, התרגשות בריאה של צמיחה ושל גדילה.
השלישית: חרדה. אם אני מקבלת התקפי חרדה, כנראה שהגזמתי ועשיתי קפיצת מדרגה גדולה יותר. זה נושא אחר, ושווה לטפל בו באמצעים אחרים.
כלי בשני שלבים
אז מה עושים? נתתי לה כלי עם שני שלבים.
שלב ראשון: לזהות את ההתכווצות. כשמרגישים את התחושה הזאת, בטח בלייב, תמיד יש התכווצות איפשהו בגוף. לפעמים בבטן, בסרעפת, בחזה או בגרון. מזהות איפה ההתכווצות, עוצרות, ונושמות לתוכה.
שלב שני: משפט שהכנתי מראש. אומרות לעצמנו משפט שתכננו מראש וגם התאמנו עליו. למשל "אני מספיק טובה", או "קידמו אותי מסיבה טובה". משהו שמתחבר אלייך ושנכון לך להגיד. ואחרי זה בוחרות להגיד את מה שנכון רציונלית.
עושים את זה פעמיים, שלוש, לפעמים ארבע. ההתכווצות עדיין תהיה שם. אבל לאט לאט, ההתנהגות החדשה מתחילה להיות חלק מאזור הנוחות.
עכשיו תורכן
איפה אתן מרגישות את תסמונת המתחזה?
איזה משפט אתן רוצות להגיד לעצמכן, כדי להרגיש בנוח במקום שמגיע לכן?
.avif)


תגובות