top of page

אולי ההרגל הזה בכלל לא שלך?

תמונת הסופר/ת: Ruth Palmon
Ruth Palmon
12 בנוב׳
זמן קריאה 1 דקות

תגידו, מי מכן יכולה לרוץ קילומטר בפחות מחמש דקות?

כנראה שלא הרבה ידיים יעלו. בטח ובטח לא שלי.

עכשיו אשאל שאלה אחרת. הילד שלכן נמצא במרחק קילומטר, ויש לכן חמש דקות להציל אותו. מי מכן יכולה לרוץ קילומטר בפחות מחמש דקות?

כנראה שהרבה יותר ידיים עלו עכשיו.

מה השתנה?

שום דבר לא השתנה בגוף שלנו. לא פתאום יש לנו כוח על, ולא פתאום החליפו לנו רגליים. מה שהשתנה הוא הלמה. הלמה שלנו הרבה יותר ברורה.

כשיש למה מאוד מאוד ברורה, פתאום אין תירוצים. אין "קר לי", אין "אני עייפה", אין "אין לי נעליים מתאימות", אין שום דבר. אני פשוט קמה ועושה.

ובדיוק אותו דבר עם הרגלים

כשיש לי הרגל חדש שאני לא מצליחה לאמץ, שאני מנסה והוא מתערבב לו ולא נכנס, הרבה פעמים שווה לעצור רגע ולשאול:

למה אני רוצה את ההרגל הזה?

השאלה הזו יכולה להוביל לאחד משני מסלולים.

מסלול 1: הלמה העמוק שלי

במסלול הראשון אני מבינה מה הלמה המאוד עמוק שלי. ותמיד יש למה עמוק בכל דבר שאנחנו עושות.

למשל: אני רוצה להיות במשקל תקין, כי אני רוצה להיות אנרגטית ושמחה ולרוץ עם הנכדים שלי.

מסלול 2: "צריך"

המסלול השני מעניין לא פחות. יכול להיות שההרגל שאנחנו רוצות לאמץ הוא משהו ש"צריך". שהחברה אמרה, שאמא אמרה, שככה צריך, כי ככה מקובל, כי ככה שמענו, וככה גידלו אותנו. ובכלל, זה לא הרגל שלי.

במקרה כזה חשוב שזה יהיה על השולחן. ואז זו נקודת החלטה: האם אני רוצה לאמץ את ההרגל הזה, או שלא. וגם זה לגיטימי.

עכשיו תורכן

  1. איזה הרגל ממש בא לכן לאמץ, והוא לא תופס?

  2. או הרגל שממש בא לכן לאמץ, והוא תפס נפלא?

  3. מה הלמה שמאחורי ההרגל הזה?

תגובות


bottom of page