top of page

חגיגת הצלחה: הטיפ הילדותי שעוזר להרגל חדש להחזיק

תמונת הסופר/ת: Ruth Palmon
Ruth Palmon
6 בנוב׳
זמן קריאה 2 דקות

בא לי הרגל חדש. כזה שיעשה לי טוב.

אני אתחיל להתאמן כל יום. אני אתחיל לאכול בריא. אני אישן כמו שצריך, אוציא את הטלפון מחדר השינה ואתרכז בלישון. נורא בא לי.

היה לכם כזה? הרגל חדש שממש מרגש אתכם, שממש בא לכם עליו, ואיכשהו הוא פשוט לא קורה.

אז יש לי בשבילכם טיפ. הוא נשמע מטופש, ואולי קצת ילדותי, אבל הוא עובד כמו קסם, ויש מחקרים שתומכים בו.

הטיפ הוא לחגוג הצלחות.

מה קורה במוח כשאנחנו מצליחים

ההרגשה של הצלחה היא הדרך של המוח להגיד לנו "עוד פעם". או הדרך שלנו להגיד את זה למוח.

בואו נסתכל על זה אבולוציונית. הלכתי, מצאתי קן של דבורים ואכלתי דבש, ונניח שלא עקצו אותי. אני מרוצה, אני שמחה, הצלחתי. במוח מופרש דופמין, והוא גורם לי לרצות לחזור לאותו מקום ולהצליח שוב. כי אם קיבלתי דבש, קיבלתי הרבה קלוריות, ואז אחיה עוד יום.

חשוב לזכור שמדובר באדם של פעם. לא במישהו שפותח את המקרר ומקבל כמה מתוק שהוא רוצה.

דופמין, בעצם, הוא הדרך של המוח לייצר לנו מוטיבציה לעשות שוב את אותו הדבר.

הבעיה: אנחנו חוגגים רק את הגדול

כבני אדם, אנחנו נוטים לחגוג רק הצלחות גדולות מאוד.

סיימתי תואר. אבל לקח לי שלוש או ארבע שנים לסיים אותו. ומה היה בדרך? מה נתן לי מוטיבציה?

רצתי מרתון. אבל מרתון דורש זמן אימון. ומה קורה בדרך?

הפתרון: לחגוג את הצעד הקטן

ההצעה שלי היא להתלבש על המנגנון הזה של דופמין וחגיגת הצלחה, ולהפעיל אותו על הצלחות קטנות.

קמתי בבוקר ונעלתי נעליים? זו הצלחה. חוגגים, ומביאים לעצמנו פרס.

מה יכול להיות הפרס?

       •         נשיקה מול הראי. לעמוד מול הראי, לשלוח נשיקה ולהגיד "איזו אלופה אני!". עובד כמו קסם.

       •         לוח שנה על המקרר. לתלות אותו במקום שכולם יראו, ובעיקר אני. בכל יום שאכלתי מלפפון בתחילת ארוחת הצהריים, וזה ההרגל שבחרתי, אני מסמנת לעצמי וי אדום, גדול ויפה. הצלחתי, וחגגתי.

עכשיו תורכם

אני מזמינה אתכם לבדוק:

    1.         איזה הרגל חדש בא לכם לאמץ?

    2.         מה הגרסה הכי קטנה שלו?

    3.         ואיך תחגגו אותה?

 
 
 

תגובות


bottom of page