.avif)
הכל לטובה?
- Ruth Palmon
- 7 באוג׳
- זמן קריאה 1 דקות
מכירים את המשפט המעצבן הזה, ״הכול לטובה״? כלומר, מה הכול לטובה? בואו למישהי שאיבדה עכשיו את הבן שלה, או למישהו שחטף את הכאפה של החיים שלו, ותגידו לו ״הכול לטובה״. כנראה שאתם תחטפו איזו כאפה בחזרה, כי אין משהו מעצבן ומתנשא יותר מאשר להגיד משפט כזה, ויש דברים שהם פשוט איומים מכדי שאפשר יהיה לומר עליהם שהם קרו לטובה.
אבל מה כן? החיים נותנים לנו כאפה, ולא רק פעם אחת, זה קורה, והדרך שבה אני מתמודדת עם זה היא קודם כול להתאבל, להתאבל באמת על מה שאיבדתי ועל מה שהיה, להרשות לעצמי להיות עצובה, מבואסת וכועסת על כל העולם, ולא לחשוב שהכול לטובה. רק כשהתקופה הזאת מסתיימת, מתחילה ההזדמנות האמיתית.
יש את הסיפור שכולנו מכירים על יובל רפאל, שהייתה במסיבת הנובה וניצלה, ותראו איפה היא נמצאת היום, את ההופעה שלה, הנוכחות שלה והעוצמה שלה. זה לא בזכות הנובה, אבל בהחלט מיוחסת לה אמירה שלפיה היא קיבלה הזדמנות שנייה לחיים, וזה לא מכיוון שהנובה הייתה לטובה, אלא מכיוון שהיא לקחה את מה שהיה שם ובחרה לצמוח.
גם המחקר תומך בזה ומדבר על כך שלאנשים שעברו טראומה יש אפשרות לצמוח, וכשהם מודעים, משקיעים בתהליך ובוחרים לצמוח, הם יכולים לראות התקדמות בכמה תחומים בחיים.
אז מה כן? בפעם הבאה שקורה לכם משהו שהוא הכאפה של החיים, זה בסדר לכעוס וזה לגמרי לגיטימי להיות עצובים, כי כדי לשחרר משהו חייבים לתת לאבל לעבד את עצמו. אחרי התקופה שבה האבל מתעבד, אפשר להתחיל לשאול מה אפשר לקחת מזה לטובה. זה לא אומר שהכול לטובה, וזה לא אומר שטוב שזה קרה, זה רק אומר שזה כבר קרה, ועכשיו אפשר לבדוק איך אפשר לצמוח מזה.
אז בפעם הבאה שמישהו אומר לכם ״הכול לטובה״, תביאו לו איזו כאפה קטנה בשמי.
תגובות