.avif)
משבר גיל המעבר? משבר, או שאולי הזדמנות?
- Ruth Palmon
- לפני 5 ימים
- זמן קריאה 2 דקות
לפני כמה ימים הבן שלי ניגש אליי ושאל אותי: ״תגידי אמא, כואבים לך המפרקים?״ אמרתי לו שלא, ואז הוא הסתכל עליי במבט קצת חשדני ושאל שוב: ״אמא, את בטוחה שלא כואבים לך המפרקים?״ ואני, מה אני אגיד לכם, מכירה את המפרקים שלי די טוב, אז אמרתי לו: ״לא. למה אתה שואל?״ והוא ענה לי, בטבעיות מוחלטת: ״אה, כי לכולם בגיל 52 כואבים המפרקים.״
מצד אחד זה היה נורא מצחיק, אבל מצד שני, כשאני הייתי בגילו חשבתי בדיוק אותו הדבר. גם אני הייתי בטוחה שבגיל 52 אני כבר אהיה כבדה ועייפה, אלך רק עם נעליים נוחות ואאכיל חתולים. נכון לעכשיו, מכל החזון הזה נשארו בעיקר הנעליים הנוחות.
כי מבחינתי, גיל 52 הוא דווקא תחילת החיים. זה זמן שבו אני מרגישה שיש לי אנרגיה, הילדים כבר לא דבוקים לי לסינר, הקריירה נמצאת במקום טוב ויציב יותר, גם מבחינה כלכלית, ופתאום נפתח מרחב שהוא שלי, זמן שבו אני יכולה לעצור ולשאול את עצמי אילו חלומות עוד יש לי ומה אני רוצה להגשים עכשיו.
גם האסטרוגן, שאני קוראת לו לפעמים הורמון הריצוי, יורד, ופתאום משהו משתנה. יש יותר מקום לעצמי, לרצונות שלי, למה שאני רוצה לעשות ולדרך שבה אני רוצה לחיות את השנים הבאות.
אבל גיל 52 הוא עדיין לא גיל 20, וכדי להמשיך להיות בבריאות טובה, באנרגיה טובה ולהרגיש טוב בתוך הגוף והחיים שלנו, יש כמה דברים שחשוב לעשות. לא מתוך מלחמה בגיל, לא מתוך לחץ ולא מתוך ניסיון לעצור את הזמן, אלא בכיף, באהבה ומתוך הבנה שהגוף שלנו צריך מאיתנו עכשיו קצת יותר תשומת לב.
ובדיוק מתוך המקום הזה נולדה סדרת ההרצאות שלי, ״משבר גיל המעבר: משבר, או אולי הזדמנות?״
זו סדרה שאני מעבירה בעיריות, במרכזים ובקבוצות נשים, והיא מדברת על התקופה הזאת בדיוק כמו שאני חווה אותה: בגובה העיניים, עם הרבה הומור, עם חיוך, ובעיקר בצורה מאוד מאוד פרקטית.
כי גיל המעבר יכול להיות משבר.
אבל הוא יכול להיות גם הרגע שבו אנחנו מתחילות לשאול מחדש מה אנחנו רוצות מהחיים שלנו.
ואולי, במקום לראות בו את תחילת הירידה, אפשר להתחיל לראות בו את תחילתה של תקופה חדשה.
אם יש לכן קבוצה שבא לה לשמוע סדרה משעשעת, מחייכת ומאוד פרקטית על השנים האלה ועל מה שאפשר לעשות איתן, דברו איתי.
תגובות