המסע בתא הלחץ: זה אשכרה עובד! סיום השבוע ה-5
- Ruth Palmon
- 6 ביוני
- זמן קריאה 2 דקות
אני צועדת על הליכון בשיפוע, קשורה בריתמה מצחיקה כזו לתקרה.
מולי 8 ריבועים קטנים מאירים בכל מיני צבעים במין מעגל או ריבוע קטן.
(כנראה שזו המחשבה האחרונה שהייתי מצפה שתרוץ לי בראש ובכל זאת... אם רק הייתי יכולה לשים את הטלפון שלי על ההליכון הזה, כל הצעדים האלה היו נחשבים לי!)
אבל המחשבה הזו נעלמת מהר עם הקול של הצעירה החייכנית שלידי שמסבירה לי מה יופיע בריבועים, על מה ללחוץ ומתי.
כמה אתגרים שונים עם אורות שמופיעים ואני צריכה לגעת בריבוע המתאים לפי ההוראות.
המשחק מתחיל.
אני בוהה במרכז המעגל והאורות מתחילים להבהב.
בהתחלה אני עוד מדברת לעצמי בקול כדי לזהות מה הופיע ואיפה ולוחצת היכן שצריך ומתי שצריך.
אבל מהר מאד אני מאבדת את החיבור הרציונלי למילים, הקצב של האורות מהר מדי.
והידיים? רצות מאליהן.
יש קטע במטריקס שבו ניאו מתחיל לשלוט בעולם שמולו. העולם נעצר ותנועות הגוף שלו פועלות מאליהן.
ככה אני מרגישה.
אני מזמן לא יודעת לאמר איזה אורות הופיעו איפה ועל מה אני צריכה ללחוץ.
אבל הידיים שלי כן.
יודעות ומדייקות.
המכונה מריעה לי בסיום ואני גולשת בחזרה מתוך הפלואו שנכנסתי אליו באופן מפתיע לחלוטין.
ידעתי שיש לי יכולת ריכוז טובה.
בזכות הקרוספיט וגם היוגה ידעתי גם שאני יודעת להתנתק מהקולות הזועמים שעולים מהגוף הפעיל ולהתרכז במה שחשוב.
מעולם לא היה לי את זה בעוצמה וברכות כזו. אני מחליקה בקלות אל תוך הפלואו, מחליקה בקלות מתוכו.
יש לי עוד שבעה שבועות לקסם הזה בגן הקסמים בהקמתו וניהולו של פרופ' אפרתי.
ועוד חודש אחר כך כשהגוף והמוח שלי יטמיעו את כל הטוב הזה.
אני נכנסת עכשיו לתקופה שאמורה להיות מאתגרת, גם רגשית וגם פיסית, ואני מוכנה לזה.
מחכה בסקרנות רבה להמשך.
לפרקים הקודמים:
תגובות