המסע בתא הלחץ: עייפות שכזו, סיום שבוע 4
- Ruth Palmon
- לפני 7 ימים
- זמן קריאה 1 דקות
עייפות כזו.
מין עייפות מוזרה שיושבת על העפעפיים וממסכת את המוח.
כמו ענן אפרפר שהחליט לעצור בדיוק מעל, להנחית ולהתיישב כמו מסיכה של אסטראונאוט מסביב לראש שלי, וואז את הכל אני רואה וחווה כאילו דרכו.
וגם בלבול.
אני לוקחת משהו מהמקרר ומניחה אותו במקום אחר, ואז כשאני מסתכלת אני מבינה שלקחתי משהו שונה לחלוטין ממה שהתכוונתי.
אני עושה את הבדיקות היומיות לפני הכניסה לתא הלחץ, מקבלת את המדבקות שאחר כך אתן לאח בצוללת הלבנה, וכשיצאתי מהבניין אני פתאום לא זוכרת שלקחתי אותן.
עייפות שהיא טבעית ונורמלית בשלב הזה. השלב שבו הגוף כל כך עסוק בריפוי, שהאנרגיה שלי הולכת כולה לשם.
ועדיין מפתיעה.
מפתיעה כי שלושת השבועות הראשונים עברו עליי במין ריחוף מאושר על ענן לבנבן של עוצמה, יכולת וכוח.
וכן, אמרו לי, וכן זה צפוי ומובן.
ועדיין, העייפות הזו שנוחתת עליי פתאום, מאתגרת.
4 שבועות הם זמן משמעותי, שליש מהדרך מאחוריי.
06:00 בבוקר אני בדרכים, 06:30 אני כבר שם, ב- 07:00 הצוללת יוצאת לדרכה למשך שעתיים.
4 שבועות כאלה והדרך מתחילה להיות מאתגרת.
עייפה.
נגמר השבוע הרביעי, שליש מהדרך מאחוריי.
לפרקים הקודמים:
תגובות