איך אני יודעת אם אני נמצאת במקום שמדויק לי?
- Ruth Palmon
- לפני 6 ימים
- זמן קריאה 2 דקות
היה לי מתאמן שעבד במקום עבודה שהיה כביכול מושלם: משכורת טובה, חיבור רגשי, טכנולוגיה מעניינת, אפילו אנשים מעניינים לעבוד איתם, אבל משהו שם לא עבד.
וכשהסתכלנו על זה מתוך המודל של חלוקה של שליש, שליש, שליש, פתאום דברים התחילו להיות יותר ברורים.
מה זה המודל הזה?
המודל הזה אומר שכשאנחנו נמצאים במקום שאנחנו רוצים לצמוח בו, חלוקה טובה היא פחות או יותר שליש, שליש, שליש.
שליש הנאה, כלומר הדברים המרגשים, המעניינים, אלה שאני אוהבת לעשות, הדברים שממלאים אותי בטוב.
שליש קושי.
ולמה קושי?
כי אנחנו רוצים לצמוח, אנחנו רוצים לגדול, אנחנו רוצים להתרגש, אנחנו רוצים להיות מלאים באנרגיה, ובשביל זה אנחנו צריכים גם קושי.
ושליש רגיל.
כי אי אפשר כל היום להיות בקצוות.
והבחור הזה הבין שאומנם יש שם את הדברים שמרגשים אותו, אבל החלק של הקושי הפך להיות הרבה יותר מדי משמעותי.
הוא נתקל שם בביקורת אינסופית, בהקטנה, במיקרו מנג׳מנט, בכל הדברים האלה שמקטינים אותנו, שמכווצים אותנו, ולא מאפשרים לנו להיות.
ובהתחלה הוא ניסה לפתור את זה.
הוא שם גבולות, הוא הציב הגדרות, הוא עשה שיחות, הוא באמת ניסה, כי המקום הזה היה מקום נהדר.
וככל שהוא יותר ויותר נכנס לנושא הזה של לנסות לראות איך כן עושים בתוך המקום, הוא הבין שהשליש הזה הוא מזמן כבר לא שליש.
הוא הפך להיות 80 ואפילו 90 אחוז.
ולאורך זמן הוא לא יכול היה להתנהל שם, כי אם דברים קשים לתקופה, זה בסדר, אבל אם יש דברים מערכתיים שלא משתנים, צריך לשקול מחדש.
וזו באמת הייתה הבחירה שלו.
הוא בנה תוכנית אחרת, והיום הוא עובד במקום שממלא אותו, שמאתגר אותו, שמרגש אותו, שקשה לו, אבל קשה לו בטוב.
וזה לקח אותי לשאלה אל עצמי:
איפה בחיים המודל הזה של שליש, שליש, שליש לא מאוזן?
ומה אני בוחרת לעשות לגבי זה?
תגובות