איפה בחיי אני מחכה לקבלת רשות? מה המחירים שאני משלמת?
- Ruth Palmon
- לפני 12 דקות
- זמן קריאה 1 דקות
תארו לעצמכם שאתם יושבים במסעדה, הכול טוב ונחמד, אתם בקומה השנייה של חנות כלבו גדולה במנצ׳סטר, בשנת 1979, ופתאום אתם מתחילים להריח ריח חריף של עשן.
מה תעשו?
התשובה כאילו ברורה, תקומו ותצאו, אפילו עוד לא צריך לרוץ, כי רק התחלתם להריח את הריח, אבל באותו מקום נהרגו תשעה לקוחות.
כשהגיעו חוקרי מקרה המוות, הם לא הצליחו להבין מה קרה, כי בהתחלה, בדקה הראשונה או בשתי הדקות הראשונות, עדיין אפשר היה לצאת, הדלתות היו פתוחות, ובכל זאת אנשים נהרגו, חלקם ליד השולחן וחלקם בתור לקופה הנטושה.
הם לא הצליחו להבין למה זה קרה, עד שהביאו לשם פסיכולוג, והתובנה המאוד מאוד מצמררת הייתה שאנשים חיכו לרשות, כי לא קמים ועוזבים מסעדה בלי לשלם.
זה מצב קיצוני, אבל בעצם אנחנו כבני אדם, ואני כבן אדם, פועלת הרבה פעמים מתוך מקום של לחכות לרשות.
מה מותר לי לעשות?
מה אסור לי לעשות?
מי צריך להגיד לי שזה בסדר?
ולפעמים, וגרוע הרבה יותר בעיניי, האם אני לא נותנת לעצמי רשות?
ולמה?
מה אני מפסידה כשאני ממתינה לרשות?
מה אני לא נותנת לעולם כשאני לא נותנת לעצמי רשות?
ובאיזה מקום אני יכולה לתת רשות לאנשים אחרים לעשות את מה שהם באמת רוצים?
השאלה שמובילה אותי השבוע היא השאלה הזאת, והמילה היא רשות.
איפה אני מחכה לרשות?
ממי?
מה יקרה אם אני אף פעם לא אקבל את הרשות הזאת?
מה יקרה אם אין אף אחד שייתן לי את הרשות הזאת?
ומה המחירים שאני משלמת בזמן שאני ממשיכה לחכות?
רשות.
תגובות