המסע בתא הלחץ: גן הקסמים נחשף בפניי, סיום שבוע 3
- Ruth Palmon
- לפני 3 ימים
- זמן קריאה 2 דקות
תארו לכם שהיו מזמינים אתכם למסע בגן של פיות ואבקת קסמים שמי ידע שמתחבא לו בשני בניינים לא גדולים במרכז הרפואי אסף הרופא.
גן, שבו משחררים בגוף שלכם צבא יעיל של מרפאים זעירים וחרוצים שלא צריכים הפסקה ולא מנוחה ויוצאים לתקן את כל רקמות הגוף הפגומות, בגוף ובנשמה.
חוץ מזה, היו מציעים לכם אנשי מקצוע מהשורה הראשונה מכל הסוגים: פיזיולוגים, פסיכולוגים, פיזיותרפיסטים, תזונאים, אנשי קוגניציה, מדריכות יוגה.
עוטפים את כל זה במקצוענות ודיוק מהרמה הראשונה וגם רשת עדינה וכסופה של אכפתיות אמיתית מהלב שבאה לידי ביטוי בכל אינטראקציה איתכם.
והדובדבן שבקצפת, כך מסתבר באופן מפתיע, אתם מגיעים לפגוש כל בוקר חברים שלכם שאת רובם לא הכרתם לפני כן ותוך כמה ימים נכנסו לכם ללב ושאיתם אתם מבלים כל בוקר במסע בגן המופלא. מסע שנותן לכם שעתיים של בוקר לעבודה עצמית, עיבוד, צמיחה וגם מנוחה.
לקחתם?
אני היססתי בהתחלה, הייתי די בטוחה ש"לא" ואני באה רק כדי לשמוע. בעצם מדובר בלתקוע ברקס מסוים על החיים. ולהחליט לבוא במשך שלושה חודשים כל יום, כחצי יום בממוצע, לגן הנפלא. שלא לדבר על הנסיעה והחניה...
הלכתי לפגוש את פרופ' אפרתי, המקים והמנצח על כל הקסם הזה, בהרצאה שלו בבר אילן כדי להבין על מה מדובר, שמעתי כל פודקאסט שיכולתי על הנושא ואפילו קראתי את הספר הנפלא שלו "Beyond Normal" ותכלס? לא ממש האמנתי. זה נשמע טוב מכדי להיות אמיתי. באמת נמצא הקסם הזה בעולם האמיתי שלנו? אולי הוא בעצם מגזים?
הוא לא.
למזלי, יש לי שיח מפותח אצלי בראש (אם מישהו היה שומע את מגוון הקולות שמתווכחים איתי שם בפנים, אני חושבת שהיו שולחים את כולנו אצלי בראש לאישפוז מיידי!) ויש לי אסטרטגיה שעובדת נפלא לקבלת החלטות שהן החלטות משמעותיות.
אני בוחרת לעצום עיניים ולרוץ בדימיון קדימה לעוד שנה, חמש שנים, עשר שנים, לפעמים גם סוף החיים.
ושם אני מסתכלת אחורנית ומודה לעצמי על הבחירה שעשיתי היום. האם אני מודה על זה שבחרתי להתחיל את התהליך? או אולי על זה שבחרתי שלא?
ממרחק הזמן, התשובה הייתה ברורה ולכן, עם היסוס רב ואפילו דאגה, התחלתי.
התוצאות?
בינתיים מעורבות, כמו שדי צפוי: מצד אחד אני מרגישה פיסית כמו סופרוומן, תנוחות ביוגה שפעם היו קשות לי פתאום הופכות להיות קלות וההתאוששות אחרי אימון קרוספיט שפעם היה מפיל אותי ליומיים, היא מיידית.
מצד שני, הזכרון לטווח קצר שלי כמעט ונעלם, אז אם עשינו משהו ביחד בזמן האחרון ואני לא זוכרת... סליחה!
הדרך עוד ארוכה, עשיתי רבע מהדרך עד עכשיו והאתגרים עוד לא יעלמו, הכינו אותי לזה שהם עוד יחמירו לפני שישתפרו.
אבל גן הקסמים.
שם.
וגם אני.
לפרקים הקודמים:
תגובות